אני מאמין שלי
בשורות שלפניכם יש את האני מאמין שלי- הרעיון שעומד מאחורי עמותת דרייב, מה גרם לי להקים אותה, ובעיקר הלמה, המה והאיך בנימה מאוד אישית, החלטתי להעלות זאת על הכתב כדי שיום אחד זה לא יצא מהקשרו…
מאירועי הפרק הקודם- מה הניע אותי?
הלמה שלי…לקח לי זמן להבין שהטריגר האמיתי לפיתוח שיטת דרייב והקמת העמותה היה בגיל 14 כשאיבדתי את אבי באופן טרגי ומאוד מפתיע. כבר אז הבטחתי לעצמי שיותר אף אחד לא ילך לי לאיבוד, לא ממש הבנתי למה אבי עשה מה שעשה, עד היום נותרו לא מעט סימני שאלה, ובעיקר געגוע ותחושת החמצה, הכעס כבר עבר…
מאותו הרגע ובלי להתכוון יצאתי למסע למידה ומחקר, למעשה התחלתי להתמחות בנפש האדם- מה מקדם ומניע אותנו ולמה? מה מעכב, מכבה ומאיים עלינו ולמה?
כיוון שאבי נחשב למצליחן אמיתי- איש אשכולות, מלח הארץ, אחד שהיה לו הכל ויותר.. האתגר והשאלות היו מורכבות עוד יותר, המשכתי לקרוא, לחקור ולכתוב, את הלימודיים האקדמיים שלי התחלתי (איך לא) במסלול של פסיכולוגיה, ומשם עברתי לתקשורת וניהול דרך מדעי המוח ובסוף מצאתי עצמי במנהל עסקים… (משהו גרם לי להשתעמם, אולי קצת לפחד (בפסיכולוגיה) ולבסוף לברוח משם ולהמשיך לחקור ולכתוב לבד את מה שבאמת היה רלבנטי ומעניין לדעתי – סוג של הערכות למה שמזמנת לנו המאה ה-21.
הבנתי כבר בשנים האלה ואחרי הצבא שאני אפתח שיטה/פתרון/נסיוב כדי שאנשים לא יוותרו לעצמם או על עצמם,
בגיל 20 כבר הייתי מנויה לספריית העסקים (של גיל פרץ) קיבלתי את כל התקצירים המתורגמים לספרי הניהול הטובים ביותר בעולם, כבר אז האמנתי בקצר וקולע ולא פחות, רציתי להבין מהו אותו DNA של אלה שהצליחו, המנהיגים והארגונים שלא מוותרים… גם כשקשה…ולהבין מה משותף לאלה שהשיגו תוצאות יוצאות דופן להצליח ולהמשיך הלאה, בתנועה מתמדת לעבר מטרתם.
לימים ובאופן טבעי מצאתי עצמי מלווה בעיקר את ארגוני הענק והעומדים בראשם, יזמים, אנשי עסקים וספורטאים, אנשים מסוג- כובשי הפסגות, להבנתי הם אלה שהיו במצב סיכון הכי גבוה תרתי משמע, מסתבר שבכל אחד כזה היה קצת מאבא שלי, עם כל אחד כזה ניסיתי לתקן, לסייע, ללוות וכנראה גם להציל… ובפרט שאת אבא שלי לא יכולתי…
לימים הבנתי שזה לא מספיק, הבנתי שגם אני יכולתי ללכת לאיבוד, אז אחרי אותה טרגדיה, כשהבנתי מה אני בחרתי לעשות עם האובדן והכאב לעומת ההתמודדות של האחרים, הבנתי עד כמה חשוב לייצר איזה מנגנון/מיומנות/שיטה שתעניק חוסן אישי להתמודדות בכל מיני מצבים מורכבים שמזמנים לנו החיים, הבנתי שכל אחד מפרש ותופס את מה שקורה, ובפרט כשמדובר באסון, בדרך אחרת ומכאן מתחילה גם התמודדות שונה, לעיתים כזו שבונה ולעיתים כזו שהורסת… פיתחתי טכניקות להתמודדות, למדתי איך להגן על עצמי, גם על הראש ובעיקר על הלב- יצרתי מעין שכבת הגנה מסדקים, רסיסים וחלודה… כזו, שבמידה ויהיה קשה אז אני לא אשבר אלא אמשיך קדימה, אתמודד ואצליח. לימים זו הייתה בחירה יומרנית ומאתגרת שהוכיחה את עצמה מאוד בהמשך ובוודאי באתגרים הנוספים שזימנו לי החיים- בחרתי לצמוח, להתחזק, ללכת קדימה.
הסוד, מסתבר, הוא- לשים תמיד מטרה קדימה, פשר, משמעות= דרייב דאגתי באופן עקבי שתמיד תהיה לי סיבה טובה וראויה לקום בבוקר ולהמשיך הלאה, אוסף ערכים ובעיקר לדאוג להיות תמיד במצב מאוהב- אם לא בבחור אז בספורט, במשימה, ברעיון, בעשייה, בתפקיד, בפרויקט, בתרומה, בנתינה, דאגתי שתמיד תהיה לי משמעות- דרייב!
עד היום אהבה היא נר לרגליי- בעיקר אהבת אדם, צריך וחשוב תמיד לאהוב משהו/מישהו והרבה, שתמיד תהיה משמעות קטנה כגדולה שמובילה לתנועה מתמדת ועשייה/ צמיחה למשל: תחביב, אדם, תפקיד, ילד, בן זוג, פרויקט, ספורט וכך הלאה).

האיך- עמותת דרייב זו זרועה מבצעת ומקצועית ללא כוונות רווח שמטרתה בעזרת שיטת דרייב להעניק כלים מעשיים להצלחה, כדי לפתח אצל בני אדם וארגונים חוסן אישי והגברת מוטיבציה למרחקים ארוכים במטרה למקסם את הפוטנציאל שלנו ובכך להבטיח לעצמנו חברה טובה יותר ואיכות חיים!
הסוד והייחודיות- אלה האנשים שלצידי, הדרייבולוגים- אלה שנבחרו בתהליך מיון ממושך וקפדני מוכשרים ואיכותיים, שחקני נשמה שערכים אמיתיים מובילים אותם ורצון עז לסייע, לגעת, לשפר ולהשפיע חברתית, כאלה שרואים את החינוך והצעירים בפרט כנושא החשוב ביותר להשקעה!
רלבנטיות למאה ה-21:
חשוב לזכור שאנו חיים במאה ה-21 ומה שמאסלו, אדלר ובעיקר פרויד כתבו והגו אז לאור נרות, כשעוד לא היו את כל האמצעים הטכנולוגיים והחברתיים כמו הפייסבוק ושאר ציוצים ששינו את כללי המשחק ובעיקר ההתנהגות… למשל אם בזמנו פרויד עודד שימוש בקוקאין ואף רשם זאת כתרופה למטופליו כדי שיקבלו בין השאר תחושת היי ויחזקו כך את ביטחונם העצמי ואף נהג לצרוך בעצמו, היום ברור לנו שפרויד היה לוקח את זה למקומות אחרים והרבה יותר בריאים ורלבנטיים, הוא בטח לא היה ממליץ על צריכת קוקאין אלא במקום זה על פעילות אירובית שמייצרת את אותו אפקט (דופמין ואנדורפינים) המסייעים לחיזוק הביטחון ומצב הרוח, לכן התורה- הלוגותרפיה של ויקטור פרנקל- היא הרלבנטית ביותר וממנה בעיקר הושפעתי, ויקטור פרנקל אמר: הנאצים יכלו לקחת ממני הכל, רק לא את האפשרות לבחור איך להתייחס למה שקורה… מכאן מאוחר יותר גיבשתי ופיתחתי את התפישה השלמה- שיטת דרייב החדשה המייצגת את החלק המעשי במדעי החוסן והמוטיבציה- דרייבולוגיה- תורת המוטיבציה הממוקדת משמעות. שהיא הרלבנטית ביותר למאה ה-21 ולסביבה מרובת קשב, פיתויים ושפע טכנולוגי מכל סוג.
כל הכלים בשיטת דרייב נכתבו בדם וניסיון רב של מומחים, אחרי שנים של מחקר שדה/שטח, הכלים הם אינטגרצה יוצאת דופן של 5 תחומי דעת הלקוחים מעולמות העסקים, הספורט, הפסיכולוגיה החיובית, חקר המוח והמצוינות והאימון.
קהלי היעד הם בראש ובראשונה תלמידים ואנשי החינוך,
בשנתיים האחרונות ובעקבות ההצלחה הגדולה הצטרפו שני קהלים חשובים והגיוניים מאוד מעצם היותם על הרצף-
הצבא- חיילים ומפקדים והאקדמיה- סטודנטים וסגל.
כאשר מטרת העל להפוך את הפעילות שלנו למרכיב קבע במערכות אלה. כדי שתהיה לנו חברה טובה יותר!
ולסיום, כאמור הסוד טמון באנשים!
ארגון שרוצה להבטיח את הצלחתו צריך שחקני נשמה איכותיים ואמיתיים שיובילו באמת ובתמים, ברגישות ובנחישות את הארגון לעבר מטרותיו.
לשמחתי בעמותת דרייב יש לנו אנשים מצוינים, כאלה שרוצים ועושים, חובתנו לטפח ולשמור עליהם מתוך הכרת תודה והבנה ששום דבר אינו מובן מאליו!
המשיכו לחיות בדרייב
שלכם בהערכה רבה- עדי