לא מרימים ידיים מה שהפך את עדי למומחית בפיתוח חוסן ובמימוש פוטנציאל,

מלבד ניסיונה הרב והמחקר היישומי, אלה שלושת הקירות שנאלצה לעבור בחייה האישיים.

כאשר הטריגר המרכזי הוא טרגדיה אישית שחוותה וההחלטה שיותר אף אחד לא ילך לאיבוד…

 

"גיל 14 המחנך שלי מגיע לנחם אותי בשבעה

ומשאיר לי את הספר – 'האדם מחפש משמעות' תוך שהוא ממליץ לי לקרוא אותו בחום.
לקח לי זמן להבין
אז עוד הייתי עסוקה בכעס, כאב וגעגוע

ויקטור פרנקל

היום, נשאר רק געגוע. לאבא אחד -  דר' גדי כהן ז"ל (דר' מבריק בתחומו, עם קריירה בינלאומית משגשגת, קצין יחידה מובחרת, מלח הארץ ומצטיין סדרתי, כזה שהיה לו הכל ויותר)… אבא אחד שנשאר צעיר לנצח… אבא שהיה הדמות הכי משמעותית שלי אז ועד היום.

אבא שחשבתי שהיה אפשר להציל. שנים לקח לי להתגבר על רגשות האשם"…

 

 

מסתבר שהיזמים נחלקים לשני סוגים:

אלה שחשוב להם לפתור בעיה ולעשות לנו עולם טוב יותר.
ואלה ששילמו מחירים לא סבירים. הדרייב שלהם התחיל מכאב אישי, טרגדיה או אסון.
אותם יזמים בחרו לצאת מהמקום החשוך והמכאיב הזה, למקום של עשייה, תיקון, נתינה ושליחות…